גזר דין בתיק ת"פ 30194-02-10

1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ובו שני אישומים. האישום הראשון עניינו עבירות התפרצות ותקיפה לשם גניבה, באירוע שהתרחש בחודש אוקטובר 2010, והאישום השני עניינו הפרת הוראה חוקית, באי השלמת עבודות שירות שהחל בשנת 2009, במסגרת עונש מאסר שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי.

2.      על פי האישום הראשון, התפרץ הנאשם לדירה בקרית גת בה התגוררה המתלוננת בכך שפתח אשנבי תריס וחלון הזזה. המתלוננת התעוררה מנביחותיו של כלבה, ראתה את הנאשם כאשר הוא אוחז סכין בידו והנאשם אף דחף אותה, נטל דברים ויצא בדרך בה נכנס. יש לציין כי הוראות החיקוק אינן כוללות את עבירת הגניבה עצמה, אף שהעובדות מפורטות בכתב האישום. אין להתעלם מן העובדות, שכן מעשה הגניבה הוא חלק מהגדרת העבירה, על פי החלופה בסיפא של סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").  אולם, בהעדר תיאור של עבירת הגניבה עצמה, אין ליתן משקל עונשי נפרד לעצם לקיחת הדברים מבית המתלוננת.

3.      על פי האישום השני, נדון הנאשם למאסר בפועל בן ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות. תחילה ביצע הנאשם 3 ימי עבודות שירות בלבד, ונעלם. לאחר מספר ימים אותר, ניתנה לו הזדמנות נוספת, והוא ביצע עבודות לסירוגין במשך כחודש נוסף ושוב נעלם. לאחר כחודש, הנאשם אותר בשלישית ושוב ניתנה לו הזדמנות נוספת. הנאשם במסגרת הזדמנות שלישית זו עבד יומיים בלבד ונעלם. יוער בהקשר זה, אף כי הדבר אינו מופיע בכתב האישום, כי אין מחלוקת שבסופו של דבר אותר הנאשם והוא ריצה את יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח, לאחר שהצו בדבר עבודות השירות הופקע.

4.      עמדות הצדדים לעניין העונש רחוקות זו מזו, ולפיכך מן הראוי להקדים ולפרט את סדר השתלשלות הדברים שהביאו להגשת האישום בגין מעשה ההתפרצות באיחור רב כל כך, ואת ההליכים שעבר הנאשם מאז, תוך פירוט עברו הפלילי:

                                 א.         לנאשם רישום ללא הרשעה מבית המשפט לנוער, בגין צירוף תיקים במגוון עבירות שבוצעו בשנים 2000 - 2002. אז הוטל פיקוח של קצין מבחן והתחייבות.

                                  ב.         ביום 30.10.07 עשה הנאשם את מעשה ההתפרצות המתואר באישום הראשון אך לא נתפס.

                                  ג.          ביום 18.12.07 ביצע הנאשם עבירת שוד מזוין, נתפס, ועמד לדין בבית המשפט המחוזי. הנאשם שהה במעצר בית ממושכת, עד אשר נגזר דינו ביום 15.3.09, אז הוטל עליו לבצע את עבודות השירות.

                                  ד.         במהלך החודשים אפריל - אוגוסט 2009, ביצע ולא ביצע הנאשם עבודות שירות, כמפורט לעיל, ובסופו של דבר ריצה את מרבית תקופת המאסר מאחורי סורג ובריח.

                                 ה.         בעת שהנאשם נחקר בגין הפרת ההוראה בדבר עבודות השירות נתגלתה התאמה של טביעות האצבע למעשה ההתפרצות הראשון, והוגש כתב האישום דנן בהתאם, בתחילת שנת 2010.  

5.      הוגשו שני תסקירים בעניינו של הנאשם, מטעם שירות המבחן. התסקיר הראשון הוגש לקראת הדיון ביום 14.12.10. בתסקיר מתואר הרקע המשפחתי של הנאשם, שלא יפורט במסגרת זו, אך בהחלט אינו קל. הנאשם הוצא למסגרות חוץ ביתיות כבר בצעירותו. עקב הסתבכויות עברייניות הוא גם שהה במעון במסגרת נעולה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם ביצע את העבירות בתקופה בה התחבר לחברה בעבריינית. ההתרשמות הייתה כי הנאשם מתחיל להבין את הקשיים בהתנהגותו, ואף הביע חרטה עמוקה על המעשים ואמפתיה לקורבן. שירות המבחן אף התרשם כי העבירה בוצעה  על רקע של קושי כלכלי, וקושי באותה תקופה להציב לעצמו גבולות. יחד עם זאת, שירות המבחן מצא כי הנאשם אינו מעוניין בטיפול במסגרתם, אלא מעוניין לשקם עצמו במישור התעסוקתי ולפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית.

6.      בדיון ביום 14.12.10, טענה הסנגורית כי הנאשם לא הובן היטב וכי הוא אכן מעוניין  בתהליך טיפולי. הסנגורית הצביעה על כך שלנאשם, שהיה במעצר בית במשך תקופה ארוכה מאוד, הן בגין התיק בבית המשפט המחוזי והן בגין התיק דנן, לא נפתחו תיקים נוספים, למעט המחדל באי קיום עבודות השירות. הסנגורית ביקשה לאפשר לנאשם לצאת ממעצר הבית לעבוד, וכן ליתן לו להשתלב בשירות המבחן.

7.      קצינת המבחן שנכחה בדיון עמדה על הכוחות המנוגדים המנחים את הנאשם. היא ציינה כי היא נכונה ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להוכיח כי הוא מעוניין ומסוגל להשתתף בקבוצה טיפולית. לפיכך הוסכם על דחייה של מספר חודשים לקבלת תסקיר משלים. כן נקבע שיוגש קודם לכן תסקיר ובו הצעות קונקרטיות ליציאת הנאשם לעבודה. 

8.      בדיון האחרון הוגש תסקיר משלים. למרבה האכזבה, תסקיר זה לא לימד כי הנאשם נוהג בדפוס פאסיבי מאוד ולא על  מוטיבציה, לא לטיפול ושיקום ולא לעבודה סדירה. שירות המבחן ציין את המשך האמביוולנטיות של הנאשם ביחס לטיפול, ולא בא בהמלצה טיפולית. שירות המבחן בחן אף את שאלת העונש. שירות המבחן מצא כי הנאשם אינו מתאים לעבודות של"צ, נוכח הפאסיביות שלו וקשיי ההתארגנות. עם זאת, שירות המבחן הציע לבחון שוב אפשרות לשלב הנאשם בעבודות שירות, שכן מדובר באפיק המתאפיין בגבולות ברורים ומסגרת מובנית בו יתכן שיעלה בידו של הנאשם להצליח.  

9.      התביעה מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. התובעת הדגישה את חומרת המעשה של הנאשם, אשר התפרץ לבית מגורים, נתקל בפועל בדיירת ובמקום לברוח בבושה, תקף אותה והשלים את מזימתו. התובעת הזכירה כי הערך המוגן בהתפרצות לבית מגורים אינו רק ההגנה על הרכוש, אלא החשש גם לבני הבית, חשש שהתאמת במקרה זה. 

10.   הסנגורית לעומתה הדגישה את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה העיקרית, שהוא זמן בו עבר על הנאשם הרבה מאוד, ולא נפתחו נגדו תיקים חדשים, למעט הכישלון בביצוע עבודות השירות. זאת, במיוחד בשים לב לכך שבעת ביצוע העבירה היה הנאשם על גבול הקטינות, ועתה התבגר. הסנגורית ציינה כי בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם מאסר בעבודות שירות, נוכח תסקירים חיוביים שנתנו בעניינו באותה עת. הסנגורית סבורה כי נגרם לנאשם עינוי דין, כאשר לא אותרו טביעות האצבע שלו, בתקופה בה נשפט בגין עבירת השוד.  היא הדגישה כי לאחר תקופת מעצר הבית ועבודות השירות, הנאשם לא התבטל, אלא עבד באילת וניסה לשקם את חייו. הסנגורית דחתה את הטענה כי הנאשם לא ביטא מוטיבציה לעבוד בעת שהיה משוחרר בתנאים בתיק זה. לדבריה, תנאי לעבודה היה שהמעביד יחתום ערבות עבור הנאשם, שהיה שרוי במעצר בית, אך מעביד כזה פשוט לא נמצא. לשיטתה, מן הראוי להטיל מאסר על תנאי, קנס ושל"צ, למרות עמדת שירות המבחן.

דיון

11. לאחר עיון בעמדות הצדדים ועיון חוזר בתסקיר, אני סבור שאין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל, שלא לריצוי בעבודות שירות, אם כי אין צורך שתקופת המאסר תהיה ממושכת.

12. בראש ובראשונה יש ליתן משקל לחומרת מעשה ההתפרצות לבית מגורים. אני מסכים עם התובעת כי במקרה זה יש יסוד משמעותי לחומרה, והוא תקיפת בעלת הבית אשר התעוררה. מעשה ההתפרצות לבית מגורים, מעבר לעצם הפגיעה ברכוש ובפרטיות, מקיים סיכון לשלום הפיזי, של הנפגעים. שכן, מטבע הדברים, יכול להתפתח עימות בין בעל הבית לבין הפורץ. במקרה זה הסיכון התממש. אכן היה מפגש והנאשם, במקום לנהוג בעצמו "כבשת גנב כי ימצא" (ירמיהו ב כו) ולברוח מן המקום, היה בחזקת "הבא במחתרת" (סנהדרין עב) ונהג באלימות. מבחינה זו, אף העבירה של תקיפה לשם גניבה, במקרה זה, חמורה היא. שכן אין מדובר בחטיפת תיק ברחובה של עיר, אלא במי שחדר לפרטיות בית המגורים באישון לילה ופגע בעזות מצח.

13. מעשים כאלה אינם יכולים לאפשר את סיום התיק ללא מאסר בפועל, אלא במקרה בו מודגם שיקום ברור ומובהק או נסיבות מקלות באופן מיוחד, שאינן מתקיימות במקרה זה. בשים לב לתוספת של עבירה נוספת באישום השני, בודאי שאין זה ראוי להימנע ממאסר.